פסק-דין בתיק ת"א 27751-04-12

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

אין חולק שהתובעת, ילידת 1950, נפגעה בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), וזאת ביום 16.1.11.

התאונה הינה תאונת דרכים במסגרת העבודה ומכאן שהנכויות הרפואיות שנקבעו לתובעת במל"ל מהוות "נכות רפואית על פי דין" ומחייבות לצורך פיצוי התובעת.

הצדדים לא חלקו על גובה הנכויות הרפואיות שנקבעו במל"ל.

כתוצאה מאירוע התאונה נחבלה התובעת בחלקי גוף שונים, לרבות בפנים, בשיניים וכן פגיעות אורתופדיות שונות בצווארה, בשורש כף יד שמאל וברגל שמאל וכן טענה לפגיעה בשמיעה.

לתובעת נקבעו במל"ל נכויות כדלקמן:

מ- 16.4.11 עד 30.6.11 נכות זמנית בשיעור של 40%.

מ- 1.7.11 עד 30.9.11  נכות זמנית בשיעור של 20%.

לבסוף, נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 11.35% וזאת ביום 1.10.11.

נכות רפואית זו מורכבת מ- 10% נכות פלסטית בגין צלקת ו- 1.5% נכות בגין עקירת שיניים, אותן נאלצה התובעת לבצע עקב הפגיעה בשיניה.

עובר לתאונה שימשה התובעת, שהיתה בת 61 בזמן התאונה וכיום בת 63, עובדת משק בית בבי"ח רמב"ם.

שכרה עובר לתאונה הינו בשיעור 6,193 ש"ח לחודש ברוטו ומדובר בשכר המוסכם על הצדדים בסיכומיהם.

הצדדים השכילו לסיים את התיק על פי החלטת ביהמ"ש, בדרך של הגשת סיכומים בכתב וצירוף מסמכים והשלימו טיעונים בע"פ במעמד הישיבה מיום 22.5.13.

בנסיבות אלה, ניתן פטור מלא מיתרת האגרה החלה.

זאת ועוד, על המזכירות לסרוק סיכומי הנתבעת לתיק ביהמ"ש, לאחר מתן פסה"ד.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובטיעוניהם בע"פ, אני נותן בזאת את פסק הדין:

ראשי הנזק לפיצוי:

א.         כאב וסבל - אין חולק בראש הנזק הלא ממוני, כי על פי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובעת בצירוף  שני ימי אישפוז בבי"ח רמב"ם, ותוך לקיחה בחשבון של הריביות מזמן אירוע התאונה ובניכוי גיל, הפיצוי המגיע לתובעת בראש נזק זה הינו - 15,000 ש"ח.

ב.         הפסד השתכרות בעבר -  כאמור, עובר לתאונה השתכרה התובעת סך של 6,193 ש"ח. התובעת  היתה באי כושר עבודה  89 יום, על פי מסמכים, דהיינו מהלך של 3 חודשים. בסיכומיה טוענת התובעת כי יש לפצותה בחישובי ההשתכרות בעבר, גם על כושר העבודה החלקי שנגרם לה עד מועד מתן פסה"ד, כאשר יש להתחשב גם בנכויות הזמניות שניתנו לה ע"י המל"ל. הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי התובעת חזרה לעבודה אחרי 3 חודשים ולמעשה עבדה גם במהלך תקופת הנכויות הזמניות ולכן אין לפסוק לה כל סכום מעבר ל- 5,700 ש"ח, שהינו הסכום המוכח בגין הפסדיה בעבר (לאחר ש- 75% משכרה שולם בתקופת אי הכושר ע"י המל"ל). עוד חולקת הנתבעת על טענת התובעת, כי כביכול הפסידה שעות נוספות והדבר לא בא לידי ביטוי בתלושי השכר.